פסק-דין בתיק ע"פ 4917/10

השופט נ' הנדל:

1.       מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 40044/08 מיום 26.5.2010, (כב' השופט ד' רוזן), במסגרתו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין מעשה זה הוטלו על המערער 3 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עברה של אלימות פיזית כלפי גוף או עבירת הצתה.

רקע עובדתי

2.       מעובדות כתב האישום לפיהן הורשע המערער, מתגבשת התמונה הבאה. המערער מתגורר עשרות שנים ברח' צ'לנוב 21 בתל אביב כדייר מוגן. מזה מספר שנים מצוי המערער בסכסוך עם בעלי הבניין, מר יוסף חממה ומר יצחק חסיד (להלן: "הבעלים"). עניינו של הסכסוך - פינוי פסולת וחפצים שאגר המערער בחדר המדרגות ובגג הבניין. לדעת הבעלים, המערער השתלט על שטחי בניין אלה שלא כדין. במסגרת הסכסוך הגיעו הצדדים להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 5.2.2007, לפיו יפונו החפצים על ידי הבעלים, אשר יישאו בהוצאות הפינוי.

          לצורך פינוי הגג פנו הבעלים למר עדי משולם (להלן: "משולם"). ביום 11.2.2007 הגיע משולם לבניין לביצוע הפינוי. בסביבות השעה 19:00, ולאחר שהמערער הביע בפני משולם את התנגדותו לפינוי הגג, ירד האחרון לקומת הכניסה בבניין, וסגר את דלת הכניסה באמצעות שרשרת. על פי הנטען, כעבור מספר דקות הצית המערער במזיד אש בקומה השלישית, בחדר המדרגות הסמוך ליציאה לגג הבניין וכן בגג הבניין, זאת באמצעות שפיכת טינר והצתתו על ידי גפרור. כתוצאה ממעשים אלו נגרם נזק לחדר המדרגות ולגג הבניין.

          במענה לכתב האישום כפר המערער במיוחס לו, וטען כי בזמן שניצתה האש כלל לא נכח בבניין אלא הלך להזעיק את המשטרה בגלל שהותקף על ידי בנו של אחד מבעלי הבניין. עוד הוסיף כי כאשר שב לבניין לאחר אירוע השריפה, הותקף בשנית.

הכרעת בית המשפט המחוזי

3.       בבואו להכריע את דינו של המערער, ציין בית המשפט המחוזי כי למולו ניצבות שתי עדויות מרכזיות - עדות משולם, לפיה ראה את המערער מצית את הבניין, ועדותו של המערער, אשר הכחיש מכל וכל את הטענה לפיה הוא אשר הצית את האש. בית המשפט ציין כי "עדותו של משולם עדיפה לאין שיעור על פני עדות הנאשם. ביתר שאת, לא מצאתי ממש בעדות הנאשם בבית המשפט, ודבריו בבית המשפט היו בבחינת קש וגבבה". נקבע כי שפת גופו של העד ואמירותיו חיזקו את מהימנותו. צוין כי על אף הטענה שמשולם הינו "עד מטעם" - עקב קשרי עבודתו עם בעלי הבניין -עדותו אינה מצטיירת כמוזמנת. צוין כי העדות מעוררת קשיים - למשל, בדבר זווית הראייה של העד. ברם, הצגת פרטים שאינם "נוחים", מלמדת שהעדות אינה בדויה. ביחס למערער נקבע כי התנהגותו בשעת המעשה, שוויון הנפש בו התייחס לשריפה והעובדה כי "נעלם" מביתו בזמן השריפה, סותרות את עדותו ומחזקות את החשדות נגדו. בית המשפט המחוזי בחן את מומחי השריפות מטעם התביעה וההגנה. על אף שחוות דעת המומחים עמדו בסתירה לעדות משולם ביחס לחומר הבעירה, נקבע כי אין הן מכרסמות בה, זאת נוכח עריכתן הלוקה בחסר.

          ביחס למחדלי החקירה שנטענו על ידי ההגנה, קבע בית משפט קמא כי הימנעותה של המשטרה מעריכת עימות בין המערער לבין משולם לא פגעה בחקירה. אף בחירת המשטרה שלא לחקור עדים נוספים או להציג איכוני טלפון סלולרי ופלטי שיחות, לא פגעה בהגנת המערער, שכן הסנגוריה יכלה לעשות כן, לו חפצה. נקבע כי אף אם נפגעה הגנת הנאשם "מדובר בפגיעה לכאורית מוגבלת ומצומצמת שלא היה בה להשליך על קביעת הממצאים ו/או משקל הראיות והעדויות".

טענות הצדדים

4.       לטענת המערער, בחינת התשתית הראייתית מעלה ספק באשמתו, ומשכך יש לזכותו. נטען כי עדותו של העד משולם נגועה בתמיהות ובסתירות בנקודות מהותיות, וכי נוכח היכרותו רבת השנים עם בעלי הבניין קיים לו מניע מובהק ליתן עדות נגד המערער. עוד נטען כי משולם הינו "עד סדרתי" לטובת בעלי הבניין, גם בהליכים אזרחיים המתנהלים בינם לבין המערער. הוסף כי חוות דעתו של מומחה השריפות מטעם התביעה נערכה באופן בלתי אמין ובלתי מקצועי, ולא ניתן היה לקבוע על בסיסה ממצא לפיו אכן בוצעה הצתה ולא שריפה שנגרמה בטעות. כן נטען כי בחקירה נפלו פגמים וליקויים חמורים, ובכך נמנעו מהמערער ראיות מהותיות התומכות בגרסתו. הודגש כי לא ניתן משקל מספיק לעדי ההגנה, אשר שללו את אפשרות שריפת הבניין על ידי המערער.

          המדינה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות חד משמעיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת. הודגש שעל אף הסתירה הלכאורית העולה בין עדות משולם לבין חוות דעת מומחה התביעה, הרי שהדבר נובע מהבעייתיות שבחוות הדעת, ואין הוא מצביע על חפותו של המערער. הוסף כי עדותו של המערער רצופה בשקרים ואינה תואמת את עדויות העדים מטעמו.

דיון

5.       הערעור נשען על שני אדנים עיקריים: א. חולשת עדותו של משולם ו-ב. מחדלי החקירה. אדון בהם כסדרם תוך פירוט טענות הצדדים הרלוונטיות. ויודגש, תקיפת עדותו של משולם שלובה יחד עם טענות המערער לגבי מחדלי החקירה. רוצה לומר - על פי הנטען, לולא הייתה המשטרה חודלת בחקירתה, ניתן היה להיווכח כי גרסתו של משולם אין לה על מה שתסמוך.

א.         עדותו של משולם

            כאמור, המערער מפנה חלק נכבד מטיעוניו נגד עדותו של משולם - עדות התביעה העיקרית שבתיק, שבלעדיה לא ניתן להרשיע. על פי עדות זו, בעת שפינה את הפסולת מן הגג יחד עם פועליו, ראה משולם את המערער שופך טינר בחדר המדרגות ומצית אותו (ת/3). המערער מצביע על מספר סתירות בעדותו של משולם. למקרא טענותיו, עולה כי חלק מהסתירות האמורות ניתנות ליישוב, ואולם יש להציג את הסתירות המהותיות יותר:

          הזמנת המשטרה לבניין - בין גרסת המערער לבין גרסת משולם קיימת מחלוקת באשר לגורם שהזמין את המשטרה לזירת האירוע. משולם העיד כי משהפריע לו המערער לבצע את עבודתו, אמר לו כי יש בידיו צו בית משפט וכי הוא מזמין את המשטרה. עיון בדו"ח השוטרת שלי מוגרבי שהגיעה למקום האירוע מעלה כי המערער הוא שהזמין את המשטרה בטענה כי "בעל הקיוסק שסמוך אליו [בנו של חממה] מאיים עליו שישרפו את הבניין" (נ/1). המערער מוסיף כי הזמנת המשטרה הייתה עובר לשריפה ולא לאחריה שכן הוא כלל לא נכח במקום בעת השריפה. עוד טען כי אין הגיון בהזמנת המשטרה לזירה כאשר הוא מתעתד לכאורה לשרוף את הבניין. לעניין זה קבע בית המשפט כי העובדה שהמערער לא הציג את פרטי השיחות שערך משולם באותו יום עומדת לחובתו, וכי תגובתו של העד לפיה הוא מאשר לבדוק שיחות אלה, מחזקות את עדותו.

          מיקומו של משולם בעת האירוע - קיימות שתי גרסאות בדבר מיקומו של משולם בעת שהמערער הצית לכאורה את המדרגות. על פי האחת ביום האירוע, הגיע השוטר כפיר חולי לזירה, ובדו"ח הפעולה (ת/8) כתב כי משולם: "ירד לקומת הקרקע בבניין והבחין פתאום בשריפה בקומה השלישית בחדר המדרגות". לעומת זאת , במסמך רענון זיכרון שנערך כעבור שלוש שנים צוין כי: "בעת שהנאשם הצית את המקום העד היה על הגג עם הפועלים שלו וראה את הנאשם שופך טינר ומצית באמצעות גפרור... העד אינו יודע מדוע השוטר כפיר חולי רשם בדו"ח הפועל כי היה למטה, מאחר והיה כל הזמן על הגג".

          חוות דעת המומחה מטעם התביעה - בחוות דעתו, שלל המומחה מפורשות כי ההצתה בוצעה על ידי טינר או חומר דליק אחר. זאת שכן לא הורגש ריח ולא נמצאו כל שרידי חומר כזה בזירת האירוע. צויין כי ההצתה נגרמה על ידי "חפץ בוער אשר הושלך על מנת לגרום לדליקה". עמדה זו מנוגדות מפורשות לעדותו של משולם שטען כי המערער שפך טינר או חומר המריח כטינר והדליק אותו.